נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חמש עבירות: איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה בזדון, תקיפה סתם והחזקת סכין. בדיון שהתקיים לפני ביום 27.2.12 אשר נועד לפתיחת המשפט ומענה הנאשם לכתב האישום, טען בא כוח הנאשם כי בפי הנאשם טענה מקדמית. הטענה היא שלא נתקיים הליך שימוע לפי סעיף 60 א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] התשמ''ב - 1982 (להלן -
"החוק")
ראוי תחילה להתייחס בקצרה לאמור בכתב האישום. כתב האישום מגולל מסכת של עבירות אלימות בין הנאשם לבין אחד משכניו (המכונה בכתב האישום "מתלונן 1) כמו גם מעשי אלימות של הנאשם כלפי חבריו של אותו שכן. האלימות המיוחסת לנאשם מקורה, לפי הנטען בכתב האישום בסכסוך שבין הנאשם לבין שכנו והוא נסב אודות מקום חנייה בבניין בו מתגורר הנאשם ושכנו. בין יתר מעשי האלימות המיוחסים לנאשם מצוי גם המעשה המפורט בסעיף 6 לכתב האישום לפיו בהמשך לכך שהנאשם תפס את שכנו בצווארון חולצתו והנחית מכת אגרוף בפניו, ניגש הנאשם לרכבו והוציא משם סכין. אחר כך איים בסכין באמרו: "אני אגמור איתך את הסיפור". בהמשך לכך הצמיד הנאשם את הסכין לבטנו של השכן. בכתב האישום מפורטים מעשי אלימות נוספים אשר לא מצאתי לפרטם בהחלטה זו.
כידוע, עבירת החזקת סכין היא עבירה מסוג פשע ולמעשה היא עבירת הפשע היחידה מיוחסת לנאשם.
טוען בא כוח הנאשם כי התביעה אכן, הודיעה כפי חובתה בסעיף 60 א. לחוק, אלא שבשם הנאשם ביקש לצלם חומר החקירה בטרם "הליך השימוע". בא כוח הנאשם הציג מכתב שכתב לתביעה בעניין זה (ראו סעיפים 4 ו-5 למכתב מיום 11.2.11).
התשובה שקיבל בא כוח הנאשם מהתביעה הייתה כדלקמן: "לאחר עיון בתיק הוחלט להחזיר את התיק לתחנה לצורך השלמת חקירה בשלב זה לא ניתן לאפשר צילום חומר חקירה." אלא שבמקום אשר תינתן לבא כוח הנאשם הזדמנות לצלם חומר החקירה בטרם קיום "ההליך" כפי בקשתו, הוגש כתב האישום. לטענתו כשלה התביעה משלא נתנה לו ההזדמנות לשטוח טענותיו או כהגדרתו "הליך השימוע". לפיכך עותר בא כוח הנאשם לביטול כתב האישום.
התביעה השיבה כי משנשלחה ההודעה בדבר העברת חומר חקירה בעבירה מסוג פשע, יצאה התביעה ידי חובתה כקבוע בחוק. מעבר לכך, טענה כי ניתן לקיים שימוע בדיעבד ואין בכך כדי לפגוע בזכויותיו של הנאשם.
אני דוחה טענותיו של הנאשם.
ראשית דבר יש להעמיד מושגים על דיוקם.
מאז תוקן החוק והוחק סעיף 60 א. ויצויין כי בעיקר סמוך לאחר כניסתו לתוקף של התיקון, רבו הטענות לביטול כתבי האישום, לפי הטענה כי לא ניתנה לנאשם "זכות השימוע". אציין כי לאחרונה נתמעטו הבקשות הללו מן הסתם לפי שבחלוף תקופה נערכה התביעה לעמוד בדרישת החוק, דרישה מינימאלית יש לציין, והיא להעביר הודעה בדבר העברת חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע ותו לא.
ככל שהוגשו בקשות המבוססות על "זכות השימוע" בחנתי פעם אחר פעם לשון החוק, שמא מצויות בגדרו של הסעיף המילים "זכות שימוע" או למצער המילה "שימוע" וככל שטרחתי לא מצאתי מילים אלה. כותרת הסעיף היא "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע".
לפיכך תמוה מדוע פעם אחר פעם נטענת הטענה בדבר "זכות השימוע" או "הליך השימוע". אין זאת כי אם נעקוב אחר תהליך חקיקת הסעיף נגלה כי מלכתחילה התכוונו יוזמי החוק כי אכן, תינתן לכל אדם זכות הטיעון בטרם כתב אישום, דהיינו "זכות השימוע". אלא שיוזמה זו לא עברה את הליך החקיקה וכל שנותר הוא שתי חובות המוטלות על הרשות וזכות אחת לחשוד.
על התביעה מוטלת החובה לשלוח ההודעה בדבר חומר החקירה בעבירת פשע שהועבר לה. לחשוד הזכות
"לפנות בכתב לרשות התביעה...בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית..."
החובה השנייה שהטיל סעיף זה על הרשות היא
:"...תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם אפשרי
ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפניה את טיעוניו בעל פה." (ההדגשה לא במקור). הא ותו לא. לא "זכות שימוע" לא "הליך שימוע" ולא "זכות טיעון". כל שעולה הוא שהרשות רשאית אך אינה חייבת להזמין הנאשם לשמוע טיעוניו בעל פה.
ועוד עניין שראוי לא להתעלם ממנו, וכוונתי לקבוע בסעיף קטן (ו) לסעיף 60 א. לחוק דהיינו: "אין בהוראות סעיף זה, כדי לשנות מהוראות סעיף 74." סעיף הקובע כידוע הזכות לעיון בחומר חקירה לאחר הגשת כתב אישום.
במקרה דנן, עמדה הרשות בחובתה על פי החוק. במקום אשר יפנה בא כוח הנאשם לרשות על מנת לבקש צילום חומר חקירה, אף על פי שטרם הוגש כתב אישום וטרם בשלה זכותו לעיין בחומר החקירה, ראוי היה לו למצות זכותו על פי החוק ולפרוש נימוקיו בכתב תוך 30 יום.
עינינו כי רואות שתחת להלין על התביעה ראוי היה לו לבא כוח הנאשם להלין על עצמו. לא הייתה מניעה כי יפרוש טיעוניו בכתב כפי זכותו בחוק. רצונו של בא כוח הנאשם לעיין בחומר חקירה בטרם "הליך שימוע" כפי שמצא לציין במכתבו, אין בו כדי לחייב את הרשות בחובה שאינה מוטלת עליה בחוק.
כעת, מלא עשה הנאשם למצות זכותו בחוק, מלין כי היה על התביעה ליתן לו לעיין בחומר החקירה, זכות שכלל אינה עומדת לו, בטרם "הליך השימוע" כהגדרתו. אין בכך ולא כלום עם העתירה לביטול כתב האישום.
למעלה מן הצריך, מצאתי להתייחס לטענה כי אין בפרישת נימוקיו של הנאשם אל התביעה, בשלב מאוחר זה כדי לרפא את הפגם או לטענה כי לאחר שהוגש כתב האישום, התביעה "נעולה" ולא תשנה מדעתה לבטל כתב האישום. יש אשר לצורך הבהרת טענה זו עושים שימוש בנוסחת המילים: "בלב שלם ונפש חפצה" כביטוי לנעילה זו. גם בכך אין ולא כלום.
ראשית מצאתי לצטט מדבריו של כב' השופט מודריק מפסק הדין בעניין תיק פלילי (מחוזי ת''א) מדינת ישראל נגד רונית בן רובי (פורסם בנבו). ואלה הם הדברים: